לעולם אל תשחררו בעל חיים ואל תשפכו תכולה של אקוואריומים אל הטבע. אם אתם מעוניינים לרכוש חיית מחמד, אנא ודאו שאינה מין פולש, ושביכולתכם לקחת עליה אחריות מלאה ולא לשחרר אותה אל הטבע.
מגדלי חיות משחררים לעיתים את חיות המחמד אל הטבע, לאחר שאין ביכולתם להחזיק את החיה בשבי. עובדים זרים מייבאים לעיתים, באופן לא חוקי, בעלי חיים למטרות מאכל, ומשחררים אותם למטרות ריבוי במקווי מים טבעיים. החוק בישראל אינו אוסר כיום על שחרור חיות אל הטבע, למעט איסור על שחרור חולייתנים, על פי חוק צער בעלי חיים. האכיפה של חוק זה היא חלקית בלבד, ומתייחסת כיום בעיקר לכלבים וחתולים, ומתוך אוריינטציה של זכויות בעלי חיים – ולא מתוך התייחסות לסיכון שבעל חיים זה מהווה לטבע ולאדם. תיקון לחוק הגנת חיית הבר, שטרם אושר נכון להיום, ממליץ על איסור שחרור בעלי חיים אל הטבע, אך גם הוא תקף רק לגבי חולייתני יבשה.
המלצות חקיקה למניעת הפצת מינים פולשים מעולם חיות המחמד
יש לאסור בחוק על שחרור של בעלי חיים זרים מכל סוג שהוא – כולל חולייתני יבשה, דגים וחסרי חוליות, אל מחוץ לתנאי ההסגר שלהם, בדומה לחוק הבריטי ( Wildlife and countryside act, 1981 ) האוסר על שחרור של מינים שאינם מקומיים לטבע, בין אם הדבר נעשה באופן ישיר ומכוון ובין אם מדובר ב"מתן האפשרות להימלטות" (כלומר, שחרור לא מכוון). בכך יהיה אפשר למנוע לא רק את התפשטותם של אותם מינים ששוחררו במכוון, אלא גם הגעתם של המינים הנלווים לאלה, לדוגמה במקרה של השלכת דג לנחל יחד עם מי האקווריום שלו. עד קידומו של חוק ייעודי לאיסור של שחרור בעלי חיים משיקולי מניעת פלישות ביולוגיות, יש לקדם אכיפתו של חוק צער בעלי חיים (המאפשר קנס של עד 75,000 ש"ח לנוטש בעל חיים) על מנת למנוע שחרור בעלי חוליות אל הטבע. אכיפת חוק זה מצויה כיום תחת אחריות משרד החקלאות. ראוי לבחון גם חיוב של בעלי חיות מחמד להתקנת שבב זיהוי בחיית המחמד שלהם, על מנת להקל על אכיפת החוק.
